ניפגש בגל הבא

דיקלה קציר

רגע, אל תתבלבלו. זהו לא טור פרידה, ולא מתנגן פה שום שיר של אריק איינשטיין מסוף יב'. אפשר לומר שמדובר בפגרה, או אולי ברגיעה, אבל אין ספק שהקורונה עוד תלווה אותנו בהמשך.

אנחנו לא יודעים עוד עד כמה ההשלכות של התקופה, או המשבר הזה, יהיו מהותיות. מצד אחד, ועצוב,  אנחנו כבר רואים עסקים (טובים) שנסגרים או שמבקשים מימון המונים כדי לשרוד חברים ומשפחה שעדיין לא חזרו למקום עבודתם/ן (ואף כנראה לא יחזרו). מצד שני- זוהי כנראה רק ההתחלה של תופעות שילוו אותנו בחודשים שיבואו לאחר מכן, בעצימות גבוהה יותר.

העתיד אולי משתנה, ולא בהכרח ברור לאן התקופה הזאת תיקח אותנו, אבל אפשר, לביינתים, לסכם לאן היא לקחה אותנו במהלך 3 החודשים האחרונים:

הקורונה הביאה איתה בעיקר- אי ודאות. אי ודאות לגבי מקום העבודה שלנו, לגבי הדרישות של הסמסטר (ולוח המבחנים שלו) ובעיקר אי ודאות איך ייראה המחר שלנו. מה יהיה אסור ומה יהיה מותר ולאיזה מציאות נקום מחר בבוקר, אם בכלל.

הקורונה שינתה את השגרה שלנו ובעיקר הפכה נורמות מוזרות לשגרה משומנת: כמו למשל חבישת מסיכה, בדיקת חום וחתימה על כל מיני הצהרות בריאות – בכל מקום אליו נכנסים.

הקורונה המציאה כל מיני סלנגים לא מוצלחים כמו: "משטחי העקומה", "כולנו סבון", ו-"יהיה בסגר", שאם אתם שואלים/ות אותי, הם לא יתפסו בשום צורה.

הקורונה החזירה את מדורת שבט: צפייה משותפת בהצהרת ראש הממשלה, צפייה משותפת בחתונה ממבט ראשון (שאני בטוחה שאף אחד מהמשתתפים לא חשב שיגיע לכזאת רמת סלב) וצפייה משותפת במופעי יום העצאמות, מהבית, בסלון, בפיג'מה.

הקורונה הביאה איתה דאגות נוספות: מה עם הקרובים שלי בקבוצת הסיכון? מתי אחזור לעבודה או האם אחור לעבודה? איפה ניתן לקנות ביצים?, ובאותה נשימה, הקורונה הזיזה מסדר היום הציבורי כמה דאגות אחרות, כמו המצב הביטחוני בעוטף עזה, קשיי הרכבת הממשלה, חוסר המשאבים במערכת הבריאות -למרות שגם בזמן הזה לא שכחנו את חוסר המיטות ההיסטרי או חוסר התנאים של צוותי הרפואה- אלא התעסקנו יותר במחיאות כפיים ובמטסי הוקרה.

הקורונה הפכה דברים פשוטים לבלתי מושגים: מגע, פגישות עם חברים, ספורט מחוץ לבית, ריכולים בבית קפה ואפילו יציאה עם הכלב ליותר מ100 מטר. הקורונה הגבילה את התנועה שלנו, את הקשרים שלנו ושינתה את רוב המסגרות שלנו מפרונטליות ל-מקוונות.

הקורונה הפריחה כוכבים חדשים בביצה, שסביר שלא היו זוכים לחיקוי בארץ נהדרת במצב אחר, בין היתר נציגינו במשרד הבריאות ו-דקל וקנין….

הקורונה יצרה שיטות הוראה חדשות: בין אם מדובר כאן אצלנו בבן גוריון או במערכת החינוך בכלל – הבנו שאפשר גם ללמוד מרחוק, להתאים את עצמנו לדיאלוג החדש ואפילו למצוא יתרונות (ורקעים חדשים) למצב החדש.

וכל אלו- רק על קצה המזלג..כי בעיקר, במשך כל התקופה,  הקורונה רקמה סיפורים, חוויות והרבה רגעים בלתי נשכחים.

תראו, כנראה שכרגע לא נדע לאן המשבר הזה עוד ייקח כל אחד ואחת מאיתנו, ובאיזה צורה הוא ישפיע עלינו ועל הסביבה שלנו – אבל כנראה שלעכשיו, קצת לפני הגל שני (שעוד נותר לקוות שלא יגיע בסוף), כל מה  שנותר הוא לעכל את החוויה ולראות איך אנחנו ממנפים אותה להזדמנויות חדשות.

שתהיה שבת שלום! 🙂

 

 

 

 

 

נגישות