מבקרת הסדרות

מבקרת הסדרות - הישרדות USA

חיכיתי הרבה זמן כדי להמליץ על הפורמט הנפלא הזה, אבל ידעתי שברגע שתתחיל הישרדות VIP הישראלית – ההמלצה תהיה רלוונטית יותר מתמיד. תראו, זה לא שיש לי משהו רע נגד הישרדות הישראלית, בסופו של דבר מדובר באותה תכנית, אותן משימות ואותו קונספט של רעב-גשם מדכא-ברזנט הוא החיים במשחק. אבל, משהו בהישרדות הישראלית פשוט לא משתווה, בשום צורה, למקור האמריקאי.

בישראל, כל התכנית מבוססת על דרמה, ובעיקר על שיח די רדוד שתמיד חוזר לשד העדתי, או לפערי גילאים, או ליכולות פיזיות במשימות. לא מדובר כאן בתחכום גדול אלא בתוואי מוגדר של ההפקה הישראלית שמלהקת בכל עונה מחדש את הדמויות לתוך תבנית: האיש שצוחקים עליו (בני ברוכים VS אסף אשתר), המושכ/ת בחוטים (נעמה קסרי VS אסי בוזגלו) והדוגמנית התורנית (בר זומר VS אלה איילון) – ולא חסרות דוגמאות נוספות.

הבעיה שלי היא לא תבניות הליהוק הברורות מאליהן (כי זה דווקא בונה את המרכיב החברתי החזק והמושך של הסדרה) – אלא חוסר האסטרטגיה שרואים כאן בישראל: הכל ידוע מראש, מי יחבור למי ומי יבגוד במי, אין שום משחק מלוכלך מדי ובכי במשחק היא דרך לגיטימית להתמודד עם המצב.

לעומת זאת, הפורמט האמריקאי הוא פסיכי לעומת מה שקורה בישראל: מתמודדים מחפשים פסל חסינות כבר ביום הראשון (בלי רמזים!), גונבים אחד מהשני, מסתירים אוכל ושופכים שקי אורז כי מישהו "לא בא להם בטוב". כל השורדים עשו הכנה פיזית ונפשית לפני המשחק, בידיעה שהם הולכים לתת הכל ושום תלונה על אורז או גשם לא תשמעו מהם – כי זה הפורמט. מה גם שהשד העדתי לא ממש מודגש בפורמט האמריקאי, כן ניתן לראות כל מיני "דרומיים" קלאסים אל מול עובדי גורדי השחקים בניו-יורק, אבל דווקא שם יוצאות בריתות מהפכניות ופחות עימותים צפויים מראש.

שם, מעבר לים, אין דבר כזה חוקים, להפך – הכל (לא) צפוי והרשות נתונה. כל האמצעים כשרים, ואין דבר כזה "משחק מלוכלך" – יש פשוט לשחק את המשחק. ותאמינו לי – כל מתמודד שם עושה שיעורי בית ויודע בדיוק איזה מהלכים הוא הולך לעשות כדי לקטוף את תואר השורד האחרון ואת הפרס של המיליון.

מה גם שבפרק אחד של הגרסה האמריקאית יש הספק מטורף:  יש משימה, משחק חברתי והדחה. והכל ב-40 דקות של מתח רצוף – ככה שאין לך מושג מה הולך לקרות במועצת השבט הקרובה כי ההפקה פשוט מותחת אותך עד לרגע קריאת הקולות על ידי ג'ף פרובסט, המנחה הבלתי מעורער. בישראל, לעומת זאת, פרק של שעה ורבע יספר את סיפורו העצוב של אחד המתמודדים ובעיקר יעסוק במשחק כושל או מועצה עצבנית.

אבל עזבו את הפורמט הישראלי, תנו לי לשכנע אתכם/ן מה מיוחד בפורמט האמריקאי: הפורמט האמריקאי, מהיותו ותיק וסנסציה של ממש, השתדרג לאורך השנים – והחל מעונה 20 – לכל עונה יש קונספט שונה. בין אם מדובר בשחקנים חוזרים, שבט מבוגרים VS צעירים או אפילו עונה (הזויה) שמחלקת את האנשים למוח VS יופי VS שרירים – הם כבר חשבו על הכל, והם משדרגים את עצמם מעונה לעונה, עם קאסט מפתיע ועם משימות ישנות-חדשות שיוצרות מתח ברמת פאודה.

הקאסט האמריקאי הוא קאסט של דמויות – בין אם אתם/ן אוהדי ג'ק ראסל או בוסטון רוב, אתם/ן יודעים/ות בדיוק את איזה שורד תעודדו ומי יהיה הפייבוריט שלכם/ן כבר בפרק הראשון. והקשר הזה, אם תשאלו אותי בתור אוהדת אדוקה של התכנית – הוא המפתח להצלחה שלה! אתה רוצה שהשורד שלך ישלוט, יתקדם, יערים על המתחרים ולבסוף – שינצח. והחיבור הזה, שנמצא צעד אחד קדימה מפורמטים אחרים או סדרות אחרות, קיים רק בהישרדות USA. איך אומר המנחה האגדי ג'ף פרובסט? Its wednesday's survivor – ומה שהפך לבילוי קבוע כבר למעלה מ-20 שנה לרבים מתושבי ארה"ב, הפך לסנסציה תרבותית עולמית- בצדק.

תראו, כרגע יש 40 עונות כאשר העונה ה40 היא עונת סופר VIP –  עונת מנצחים: כלומר 20 זוכים (!) של עונות קודמות הסכימו לחזור לתת-תנאים האלו ולזכות שוב בתואר "השורד האחרון". זוהי העונה הכי טובה שאי פעם יצא לי לראות, אבל היא עונה שכל כולה ספוילר, כי היא מספרת בדיוק מי זכה בכל עונה… ולכן חברי, תאלצו להתחיל לפחות מעונה 20, העונה הראשונה בה התחילו לשוב לאי הבודד שחקני עבר ומשם – הכל היסטוריה.

אני לא אעשה יותר מדי ספוילרים, אבל רק אגיד שלא משנה למה אתם/ן תצפו – אתם/ן תופתעו, בכל פרק מחדש.

 

נגישות