הרגעים הטובים

ירדן יהלום

אני בוחרת להיזכר דווקא ברגעים הטובים.

אני נזכרת ברגע הזה שהמבטים שלנו נפגשו לפתע. זה היה מבט עמוק, כזה שנכנס ישר ללב. אתה לומד במבטך שהבדידות והחרדה ביקרו שם, והשאירו חותמות בצורת שריטות וצלקות. המבט נחתם בנשיקה ארוכה, כזו שמסרבים לעזוב אותה. אתה מתנתק מעט ומחבק אותי חיבוק חם. שם יד מלטפת על עורפי.

מגע כזה שמרגיש שאולי בסוף לא אשאר לבד עם הכול. אתה שם, ואנחנו מחובקים הכי חזק שאפשר עד שהשינה מגיעה ואנחנו מרפים מעט את האחיזה.

ובבוקר, מתעוררת ומסתכלת עלייך. רואה את החיוך המתוק של הבוקר. חיוך שנזכר בטוב של אתמול, מלא באוקציטוצין ודופמין.

"איך ישנת?", אתה שואל אותי. אני מתכרבלת איתך תחת לשמיכת הפוך ומחייכת. "לא הרבה. אבל טוב לי. טוב לי איתך". אני אומרת.

ואז אתה אומר את המשפט הקבוע שלך: "התמזל מזלי."

ואז אני חוזרת להווה, בדיוק שנה אחרי.

פתאום שמחה שיכולת להעניק לי את כל זה, ושאני הייתי מסוגלת להעניק לך את כל זה. "איזה יפה זה אהבה" אני אומרת לעצמי. הענקה הדדית של אושר. של לא להיות לבד עם הבדידות והכאב. אני מודה לך מכל ליבי על התקופה הזאת. נושמת עמוק ומשחררת אותך למקום אחר, שבו אתה קיים בעולם אבל לא שלי, כי כבר אין לנו כבר בעלות על האושר אחד על השני. אתה תמשיך להיות מישהו שאהבתי פעם, ואולי תמיד יהיה לו איזה פינה מתוקה בלב. אבל בוחרת בלב שלם ופתוח – להמשיך הלאה.

נגישות