יום העצמאות

יום העצמאות ה-72 למדינת ישראל

דיקלה קציר

מזל טוב למדינת ישראל! יום העצמאות ה-72 היה ללא ספק שונה מקודמיו. כמו כל החגים והמועדים, מצאנו את עצמנו משנים סדרי משנה ומתאימים את החגיגות שלנו לתקופת הקורונה שאסרה עלינו "להתקהל" סביב מנגל מפואר.

הרבה דברים נראו מעט שונה ביום העצמאות האחרון.

את ההופעות בבמות המרכזיות בערים ברחבי הארץ החליפו שתי אלטרנטיבות מרכזיות: מופע משותף של עומר אדם ואייל גולן לצד אומנים רבים בערוץ 13, או שעשועון "לא נפסיק לשיר" עם מיטב אומנים ודמויות ישראליות בולטות בערוץ 12. כמו רובנו, גם אני מצאתי את עצמי מזפזפת בין שני הערוצים, למרות שתמיד הפרסומות הגיעו ביחד.

באותו זמן, שתי תופעות חדשות נוצרו בערב יום העצמאות, הן איך לא: מסיבת המרפסות ומשאיות הריקודים. אם מישהו היה אומר לי שבערב יום העצמאות אני אצא בפיג'מה למרפסת ואחפש משאית עם רמקולים – לעולם לא הייתי מאמינה. בהתחלה הדבר הזה נראה לי קצת תמוה, אולי כי אין לי מרפסת (לא חשבו על שכונת ד' בב"ש כשחשבו על הגימיק) אבל ככל שהתקדם הערב דווקא התחברתי לרעיון והתחלתי לנסות לשמוע מרחוק את משאית המסיבות, בערך כמו שאני מנסה לזהות אוטו גלידה מתקרב.

וכן- את המסיבות השכונתיות, הפורום והברקה החליפו כל מיני שידורי לייב בפייסבוק של דיג'יי שונים, ומפה לשם מצאנו את עצמנו רוקדים לבד בסלון, אומנם עם בקבוק בירה אך שוב בפיג'מה – אך הפעם עם סיבה קצת יותר טובה מיום רגיל.

יום העצמאות שלי תמיד (תמיד) היה אירוע המוני. אירוע של חברה> מביאה חבר> מביא בן דוד> מביא שכן שזיהיתי מהטינדר, ולמרות ששנינו החלקנו ימינה- התעלמנו במבוכה אחד מהשני. ביום עצמאות רגיל כל אחד/ת תמיד מצא את עצמו/ה חולק/ת שולחן עם אנשים שהוא לא הכי מכיר/ה- עד שהקבב והצלעות קירבו ביניכם/ן. אבל המנגל השנה- לא היה כזה בכלל. הוא דווקא היה אינטימי, ואת כולם/ן הכרנו ברמה של איזה מידת עשיית כל אחד אוהב. יום העצמאות הזה, כמו פסח וכנראה כמו חגים אחרים בהמשך, היה כזה שחגגנו אותו רק עם האנשים שאנחנו באמת קרובים אליהם- ואם משהו ייזקף לטובת התקופה הזאתי, היא שהצלחנו להתחבר ולהתקרב יותר, וגם להעריך יותר את מי שמסביבנו (#רדיוס_500_מטר).

ולסיום, אם אפשר רגע להיות רגשנית – אחרי שזללנו עד אפס מקום, זכינו לראות מטס מרגש ביותר. כל שנה יש מטס של חיל האוויר, וכן כל השנה זה מגניב- אבל לא יותר מזה. רובינו שנשארנו בב"ש זכינו לראות את המטס שחג מעל בית חולים סורוקה, ואת האמת? הלב שצויר בשמיים לגמרי חימם גם את הלבבות שלנו.

נקווה שעד שבועות, אצליח לטעום מהבלינצ'ס של אמא- ואם לא, בטוחה שיהיה לזה מתכון במוסף לשב"ש 🙂

נגישות