חלומות המגיפה- ליאור גבאי

"חלמתי עלייך". זו הודעה שקיבלתי מחבר השבוע. בדרך כלל אני מתרגשת מהודעות כאלו, כי מי לא אוהבת לדעת שחושבים עליה גם לא בשעות הערות? אבל דווקא הפעם נדלקה אצלי נורה אדומה.

"מה עשיתי בחלום שלך?" שאלתי בחשש, והוא ענה: "ערפת לחתול את הראש, מעכת לו את הגולגולת ביד, דחפת את הראש שלו לגרון שלי ותקעת לי סכין בוושט שלא אוכל להקיא אותו". הבהרה חשובה לכל אוהבי החתולים והאדם: אני נשבעת שלא עשיתי דבר כזה או דומה לזה במציאות. אני אדם די נחמד בסך הכל.

מדובר בתופעה רחבה שנלווית אלינו בתקופת הקורונה: אנחנו חולמים יותר, אנחנו זוכרים יותר, ותוכן החלומות שלנו הזוי מבדרך כלל.

מה הסיבה לכך, אתם שואלים? ובכן, מחקרים מדעיים מספרים שחלומות ביזאריים המכילים סמלים מאפשרים לחלק מהחולמים להתמודד עם גורמי דחק במקום בטוח יחסית, התת-מודע. חוקרי חלומות משערים שייתכן שהשגרה החדשה אליה נקלענו, שמרחיקה אותנו מחיי היומיום אליהם היינו רגילים קודם, תורמת לכך שהתת-מודע יהיה קצת יותר מלא "השראה" בחלומות שלנו.

אז איך הסטודנטים אצלנו מתמודדים עם החלומות הללו?

שקד מספרת: "חלמתי שההורים שלי הסתירו ממני איזשהו סוד. הסתבר שהסוד הנורא היה שאגם רודברג, שמשום מה הייתה דמות מאוד מרכזית בבית שלנו, החליטה שהיא חייבת איזה כפית מכסף כדי שהשיער שלה יישאר בלונדיני. משום מה, אני כל כך כעסתי על זה שהם לא סיפרו לי על זה וכל החלום צעקתי עליהם כמה שזה לא בסדר. אגם פשוט ישבה שם ונראתה לא מרוצה". שקד מספרת שגם לפני הקורונה הייתה חולמת חלומות מעט לא שגרתיים, אבל השינוי מורגש בתכיפות החלומות שפוקדים אותה כעת. תדירות החלומות גבוהה בהרבה ובלילות או שנ"צים מסוימים מספר החלומות שלה הגיע לשלושה עד ארבעה חלומות בכל פעם!

אנונימי משתף גם הוא שהחלומות שלו היו הזויים כבר קודם, ולמעשה במקרה שלו תקופת הקורונה אף הפחיתה את כמות החלומות המוזרים. בחלומו הוא נמצא בסיני, וכך הוא מספר: "המקום שאני נמצא בו גבוה ביחס למים. צריך לרדת ממצוק. יש דרך קצרה עם חבל, ודרך נוספת לא ארוכה במיוחד ללכת דרך המדרון כדי להגיע לחוף. אני ודמות נוספת, חברית, מחליטים לקחת את הדרך הקצרה, אני ראשון. אני מתחיל לרדת עם החבל, הוא נקרע ואני נופל את כל ה200 מטרים למטה. בדרך אני נחבל מענפים, אחד מהם, ממש עבה, פוגע בי קשה לפני שאני מגיע לרצפה. אני מתעורר, מספר לחברה שלי על החלום ממנו התעוררתי בבהלה, ותוך כדי הסיפור אני חווה שוב את החלום, רק שעכשיו אני מספר אותו תוך כדי ההתרחשות שלו. הכל מתרחש כמו בסיפור שלי שוב עד לרגע בו אני מתקרב לרצפה ומתעורר, הפעם באמת".

עמית (שם בדוי) מספר שאצלו הקורונה הביאה כוחות ניבוי מסוימים, אולי אפילו טלפתיים: "הייתי עם חברים וישבנו באיזה מקום, כשבמקרה פגשתי שם מישהי שהייתי דלוק עליה בתיכון. דיברנו קצת, ואז היא אמרה לי: 'תחפש אותי אחרי זה'. יום למחרת התחלתי לחפש אותה בכל מקום ולא מצאתי – לא בפייסבוק, לא באינסטגרם, שום דבר. שאלתי חברים איפה היא ומה היא עושה היום בחיים ואף אחד לא ידע. וככה בערך נגמר החלום. הקטע היותר הזוי הוא… שהיא שלחה לי הודעה יום אחרי החלום, אחרי שלא דיברנו שנים". אצל עמית, בשונה משקד, לא היו חלומות משונים מדי בתקופה שקדמה לקורונה.

ימית חולמת גם היא יותר, ובאחד החלומות שלה לאחרונה ניתן להבחין באופן מובהק בהשפעת המצב במדינה עליה ועל התת-מודע שלה: ימית חלמה שהיא מחפשת ביצים בכל שכונה ד'. אם בעבר לא הייתה זוכרת את חלומותיה כלל, כעת היא אומרת שבבוקר כשהיא מתעוררת היא זוכרת אותם בבהירות.

ואנונימית נוספת, שחולמת חלומות אופטימיים יותר מהשאר, משתפת: "חלמתי שמצאתי את התרופה לקורונה. אני לא זוכרת יותר מדי, פשוט שהייתי עם חברה ברחוב הראשי של העיר שלי, והגענו למסקנה שאם ישתמשו במשהו קיים יוכלו לפתור את זה. ואז גילינו שהקורונה נעלמה מהעולם בעקבות ההבנה הזאת וראינו הכל בחדשות".

אז איך מתמודדים?

ההמלצות של המומחים כוללות שמירה על לו"ז מסודר. שעות שינה ויקיצה קבועות, כמו גם שעות של ארוחות. זה נראה כמו משהו לא משמעותי, אבל זה נותן לנו תחושת שליטה במשהו, מה שעוזר להפחית רמות חרדה.

וכמובן, איך לא, גם ספורט נכנס לרשימת ההמלצות. אבל תשמרו על ההנחיות! ועדיף לעשות את זה לפחות שלוש שעות לפני שהולכים לישון.

אותם מומחים מקודם מוסיפים גם לדאוג לעצמנו מבחינה מנטלית, לתרגל נשימות ומיינדפולנס, ובאופן כללי להשקיע בנו קצת יותר מהרגיל. מגיע לנו. כמובן, להשתדל להימנע ככל האפשר מגורמים המעוררים לחץ, ולצרוך את החדשות שלנו במידה מתונה. וטיפ קטן נוסף – לחשוב לפני השינה על דברים חיוביים, במיוחד אנשים שאנחנו אוהבים.

*ט.ל.ח. לא אם אתם חברים שלי והולכים לחלום עליי חלומות מוזרים.

נגישות