מבקרת הסדרות

והפעם: סדרות קצרות, טובות שברגע נגמרות..

כל שבוע אני יושבת וחושבת מה אביא עד אליכם/ן, איזו סדרה באמת לא כדאי לכם/ן לפספס, והחלטתי שהשבוע אני פשוט לא מסוגלת להחליט. רציתי ללכת בקונספט "קצר וקולע", ולהביא לכם/ן את הסדרות הקצרות שעשו שם של ממש, שכל אחד ואחת מאיתנו צריכות לסיים ביום אחד. אני קוראת להן "סדרות הפלסטר", אבל אין ספק שחווית הצפייה בהן היא סופר כיפית. אשתדל להיות קצרה וקולעת, כמו הסדרות. והנה המצעד:

  1. "אלי" / The Spy – הוא שוב חזר לTOP10! ידעתי שזה יקרה, ידעתי שכל אחד מאיתנו צריך לראות הסדרה הזאתי לפחות פעמיים! הפרטים המדויקים, המבטא, החודרנות של תחושת האשם והמתח שלא מפסיק הם רק קצה המזלג של סדרת המופת הזאת. סשה ברון כהן עשה עבודת תחקיר מושלמת, ופשוט נראה כאילו כל פרק ופרק הוא מקרה תיעודי שצולם לפני עשרות שנים. אני חובבת היסטוריה לא קטנה, אבל הסדרה "אלי" היא משהו אחר. היא מתח, היא אמוציונלית, היא תכניס כל אחד ואחת מכם/ן לדומייה ולא תוכלו לשלוט בעצמכם/ן אלא לראות עוד פרק. כל התענוג הזה, 6 פרקים בלבד.
  2. "המורדת" / Unorthodox – בבקשה, לפני שאתם/ן שופטים/ות את הסדרה שחצי ממנה בשפת היידיש (או כמו שאני קוראת לה- זה נשמע כמו עברית אבל לא), אני חייבת לספר לכם/ן שאת הסדרה הזאתי ראיתי בערב שישי אחד במהלך ההסגר, כאשר הפרק הראשון היה ב22:00 והפרק האחרון..טוב אתם/ן כבר יכולים/ות לנחש שהלכתי לישון די מאוחר…הסדרה מותחת, מעניינת, מתעסקת בדמויות סופר שנויות במחלוקת ומצד אחר נותנת מראה כל כך חדה לפערים חברתיים שאנחנו לא מודעים אליהם בחיי היום-יום. בין ברלין החופשייה לניו-יורק האורתודקוסית, שלל שחקנים ישראלים (ומעולים) מביאים לנו הצצה חד פעמית לחיי הקהילה החרדית, לניסיון בריחה ואף לניצחון גדול של אישה קטנה. כמה אתם שואלים? 4 פרקים, זה הכל!
  3.  "לא ייאמן"/ Unbelievable– אאוץ'. זה הולך לכאוב לכם/ן. כל פרק פה מותח את סף הכאב והעצב שלנו למחוזות חדשים, כל סיפור בסדרה הזאת הוא עצוב יותר מקודמו וכל פיסת עלילה שמקדמת אותנו לגילוי של הפושע היא תחושת הקלה והתרוממות נפלאה! כן, "לא ייאמן" עשתה את זה (באופן לא ייאמן) וגרמה לי להבריז מכל השיעורים שלי לאותו יום, רק כדי לסיים את הסדרה הנהדרת הזאת. תראו, ההתחלה קצת מדשדשת, ואולי קצת לא ברורה. אבל בפרק השני ומעלה, כבר רואים לאן הכל הולך, מחברים את חתיכות הפאזל- ומקבלים תמונה הזויה וכאובה של סיפור אמיתי שהתרחש אי שם בארה"ב. כמובן שהמשחק פה הוא ברמה אחרת, אבל מה שיפה פה הוא הקאסט- אנונימי ואותנטי. כמו שסדרה שמבוססת על סיפור אמיתי צריכה להיות. שמונה פרקים, אפשר לסיים ביום אחד, בקלות.
  4. "כשהם רואים אותנו" / When They See Us– אחחח. מה אני אגיד לכם/ן? זה פשוט סיפור עצוב. גזענות, אפליה, פערים וכל מה שהחברה האמריקאית מנסה להסתיר בשנים האחרונות פשוט צף פה כבר מהפרק הראשון. הסדרה, שמתרחשת ב-3 תקופות זמן שונות, מראה לנו עד כמה החברה האמריקאית היא חברה מלאת פגמים, וכמה יש עוד לתקן. נקווה שלפחות הסדרה הזאת, שהכתה גלים בקטע מפחיד בארה"ב ואפילו סוקרה רבות אצל אופרה ויינפרי ובתכניות אירוח רבות, היא המשך של מלחמה חברתית שיש עוד הרבה להשקיע בה. גם פה, ארבעה פרקים ואתם/ן פתאום בסוף הסדרה. 
יש עוד הרבה סדרות קצרות, מעולות ונפלאות לא פחות, שלא שווה להחמיץ – אבל אם חשקה נפשיכם/ן בסדרה טובה להתפנק עליה במהלך החג, בחדר ממוזג ומתחת לפוך- אלו ללא הספק הסדרות שלא תרצו להפסיק לצפות!
נגישות